העיסוק בקיימות בתעשייה הוא צו השעה על רקע המאבק הבין-לאומי במשבר האקלים. על מנת לאפשר לתעשייה להמשיך לצמוח ולספק את הצרכים המתפתחים של חברות ומדינות, תוך עמידה ביעדים בין-לאומיים ולאומיים של צמצום פליטות גזי חממה ופחמן, יש צורך באימוץ מודל צמיחה שמאפשר לחבר בין הצמיחה של התעשייה לבין קיימות וחוסן אקלימי.

ברחבי העולם אנו רואים ניצנים של תרגום שיח הקיימות בתעשייה לשינויים ממשיים בפעילות עולם התעשייה. תרגום זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בתכנון של מעגל חיי המוצר, במעבר לייצור נקי יותר, בשיתופי פעולה בין חברות ומגזרים ובתשומת לב גוברת ליתרונות הכלכליים של האחריות התאגידית.

האתגר הוא גלובאלי ומקומי בו זמנית וכולל שלושה מרכיבים:
 

1. משבר האקלים לצד ההכרה בהשלכות מעשי ידי אדם והתעשייה על הסביבה, מחייבות שינוי פרדיגמטי.
    

2. רגולציה ותקינה בינלאומית בהיבטי קיימות, מחייבים חברות מייצאות לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים.
    

3. גידול דמוגרפי מואץ ופיתוח עירוני אינטנסיבי מובילים לכך שהעיר מתקרבת ועוטפת את אזורי התעשייה ומחייבים מיצוי מיטבי של משאב הקרקע וחשיבה מחדש על הממשק בין העיר והתעשייה.